תנ"ך על הפרק - משלי כח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי כח

745 / 929
היום

הפרק

נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ׃גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם׃עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם׃אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו׃מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְובתרביתוְתַרְבִּ֑יתלְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה׃מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ׃בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם׃מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃אֲרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל׃נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹתשנאישֹׂ֥נֵאבֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים׃אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָפֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ׃הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת׃עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ׃אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר׃נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵ֝דַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ׃מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃גּוֹזֵ֤ל ׀ אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית׃רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן׃בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת׃בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
נסו ואין רדף רשע. רבותינו זכרונם לברכה אמרו על פסוק ובן אין לו עיין לו. ואפשר לומר גם בפסוק זה ואין רודף. שלא יש בארץ רודף אבל לפי האמת יש רדיפה להם מהמקטרגים הנבראים בעונותיהם והם צועקים ושואלים דין ואע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו ומשו"ה נסו וצדיקים ככפיר יבטח אפילו שהוא צדיק אחד נקט לשון רבים לרמוז שיש עמו כמה סניגורים הנבראים מתורתו ומצותיו. ועוד דכל צדיק שרש נשמתו למעלה ונשמה שבגופו נאחז בשב"ח בקרני"ו קרני אור שרש נשמתו ולז"א צדיקים. ועם כל זה ככפיר יבטח שהוא ילד הארי קטן כמ"ש בזהר הקדוש:בעלוץ צדיקים רבה תפארת וכו'. אפשר במ"ש בערכין דף ט"ז תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו ופירשו הרי"ף ז"ל ורש"י ז"ל שלא יספר בשבחו יותר מדאי והרי"ף כתבה פרק במה מדליקין אך הרמב"ם ז"ל פירש דהוא בפני שונאיו ונראה דלענין דינא הרי"ף ורש"י והרמב"ם שוים כי עיקר הדבר שבכל אופן דיבא מסיפור טובתו גנות אל יספר ובין אם מרבה בשבח בין אם הוא בפני שונאיו אסור אבל לפני אוהביו או חבורת צדיקים וקדושים מותר אף להרבות שבחו אם הוא אמת וזה ירמוז בעלוץ צדיקים דהיינו במעמד צדיקים אשר ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם אז רבה תפארת יכולים להרבות בשבח בני אדם ואין חשש שיבא לידי גנות. אך בקום רשעים במעמד רשעים יחופש אדם מלשון הכתוב התחפש ובא במלחמה פירוש ישתנה אדם דאף אם יש לו מעלות ומדות טובות ישתנה כי אין להזכיר שבחו בפני שונאיו הרשעים:מכסה פשעיו וכו'. אפשר לרמוז דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש פ"ג דקדושין אי אתי דבור ומבטל דבור אבל לכ"ע לא אתי דבור ומבטל מעשה והשתא הרשע שעשה מעשה העבירות איך בוידוי בלב שלם וחרטה הוי תשובה הרי הוידוי דבור ואיך אתי דבור ומבטל מעשה העבירות ויש כמה תשובות ועתה נאמר דכיון דנתחרט ושב ודאי יקיים כל המצוות שיבואו לידו וה' ברחמיו רואה מעשים טובים שעתידים לעשות ומרחם והרי דבור ומעשה לבטל מעשה הרע. וז"ש מכסה פשעיו לא יצליח כלומר לא יצליח במעשיו הטובים דעבירה מכבה מצוה ומודה ועוזב ירוחם שהקב"ה מרחם ורואה המעשים טובים שעתיד לעשות ואהניא לבטל מעשה העבירות ואע"פ שלא עשה ירוחם שרואה מעשיו הטובים שיעשה:מוכיח אדם אחרי וכו'. תיבת אחרי אינה מיושבת לפי המפרשים. ואפשר דהכונה דקודם שלמה הע"ה המוכיח לעם לפרוש מהתענוגים ולבזותם היה מקום לומר מהיכן ידע המוכיח טעם התענוגים והמעדנים אשר הוא מזהיר לעם לבזותם ולפרוש. אבל אחר שלמה שידעם וביזם יכול המוכיח להביא ראיה משלמה הע"ה אשר לא היה אדם בעולם שהשיג וידע כל התענוגים וביזה אותם וז"ש מוכיח אחרי דייקא חן ימצא שיש לו ראיה עצומה ממני ממחליק לשון שמרבה דברים ואינו מביא ראיה לדבריו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך